פסק-דין בתיק ע"פ 70404/05

1.          בפניי ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתעבורה בתל-אביב ב- תיק 038617/05 (מפי כב' השופטת פראג), בו הורשע המערער בעבירה של אי-חגירת חגורת-בטיחות.

על המערער נגזר העונש הבא: 1,000 ש"ח קנס, או 10 ימי מאסר תמורתם.

2.          על-פי העובדות המצויינות בדו"ח, ומעדותה של השוטרת בבית-המשפט קמא, עולה כי ביום 22.5.2003 בשעה 18:07 או בסמוך לכך, שעה שהשוטרת ניצבה במסגרת מילוי תפקידה באכיפת הציות לחוקי התנועה בדרך נמיר בתל-אביב, הבחינה במערער, הנוהג במכוניתו בדרך נמיר לדרום, בנתיב הימני הקיצוני מבין שלושת נתיבי הדרך, שהוא נתיב המיועד לתחבורה ציבורית בלבד. השוטרת הורתה למערער לעצור על-מנת לרשום לו דו"ח בגין נהיגה בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית, והבחינה כי אינו חגור בחגורת-בטיחות. השוטרת הבחינה בחגורה בצבע שחור, כשהיא תלויה במקביל לכתפו השמאלית של המערער. השוטרת הבחינה באבזם החגורה.

תגובת המערער כפי שנרשמה בדו"ח עצמו - אכן נסע ברכב עם חגורת-בטיחות, אך לא היה באפשרות השוטרת להבחין, ממרחק כה רב, אם חגר חגורת-הבטיחות אם לאו. כן אציין כי במעמד הנ"ל אמר: "הייתי עם חגורה".

המערער בחר כי עניינו יובא בפני בית-המשפט, לאור כפירתו בעובדות המיוחסות לו בדו"ח.

3.          במסגרת הראיות בבית-המשפט קמא, הובאה השוטרת לעדות. בחקירה-הנגדית אמרה השוטרת: "אני לא זוכרת בדיוק את המקרה שלך, מעבר למה שכתוב בדו"ח".

לטענת המערער, משלא זוכרת השוטרת המקרה, נשללה זכותו המהותית לקיים חקירה-נגדית באופן אפקטיבי, ועל-כן עדותה קבילה, אך חסרת כל משקל ראייתי.

עוד מוסיף וטוען, כי שוטר נוסף שהיה נוכח באירוע, לא הובא לעדות, ולפיכך יש להחיל חזקת אי הבאת עד רלוונטי. לעניין זה הפנה המערער ל- ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואריה בוכוולד, פ"ד מה(4) 651, 654 . עוד מפנה המערער ל- ע"פ (מחוזי-ת"א) 70887/99, יגאל אמירה נ' מדינת ישראל מיום 9.9.1999 (לא פורסם) , מפי כב' השופט ד"ר מודריק ול- ע"פ (מחוזי-ת"א) 70476/01 (לא פורסם) , מפי כב' השופט אבן-ארי, מקרים בהם זוכה נאשם משום שהשוטר הנוסף, שהוא העד האובייקטיבי היחיד באירוע, לא הגיע, המשטרה והתביעה לא זימנו אותו ולא רשמו אותו ברשימת עדי-התביעה.

טענתו המרכזית של המערער - אין להרשיעו על-יסוד עדות יחידה (של השוטרת), שנתקבלה בדרך של "כלל הקפאת הזכירה שבעבר", מבלי שיהא לה חיזוק. לעניין זה, הפנה המערער ל- ע"פ (באר-שבע) 7144/97 בוריס שפירא נ' מדינת ישראל, תק-מח 97(4), 702 .

מוסיף וטוען, כי באם בית-המשפט קמא החליט ליישם "כלל הקפיאה שבעבר", ולהתייחס לאמור בדו"ח בלבד, קיים צורך, בדרך של לוגיקה, לראיית חיזוק, כאמור ב סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: " פקודת הראיות").

טענה נוספת למערער - סעיף 27 לפקודת התעבורה, המאפשר קבלת עדותה בכתב של עדת-התביעה, מתייחס לענין "קבילות" הראיה בלבד, ולא לעניין "משקלה"; לכן יש לראות ב סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות כהוראה משלימה.

טענה נוספת - בית-המשפט קמא ב עמ' 10 להכרעת-הדין, קבע: "אני מעדיפה את גירסת התביעה על-פני זו של ההגנה", כלומר, בית-המשפט קמא העדיף את גירסת התביעה על גירסת ההגנה, בלי שזו האחרונה נסתרה. בית-המשפט העליון התייחס בדיוק לפסק-דין עקרוני להרשעה, על-פי מאזן הסתברויות מסוג זה. לענין זה הפנה המערער ל- ע"פ 6890/04 מדינת ישראל נ' מקסים בלאוסוב, מיום 13.9.2005 (טרם פורסם) .

לסיכום, מבקש המערער לקבל הערעור ולהורות על ביטול פסק-הדין שניתן על-ידי בית-המשפט קמא.

4.          לטענת באת-כוח המשיבה, בניגוד לטיעוני המערער, השופטת קמא לא אמרה שגירסת התביעה הייתה סבירה יותר בעיניה, אלא היא פירטה, ב עמ' 10, שישה טעמים להעדפתה את גירסת התביעה, כשהבסיס הוא כי מדובר בשוטרת מקצועית, נעדרת אינטרס להעליל על הנאשם עלילות-שווא. עובדה היא, כי המערער מודה בטענתה הראשונה של השוטרת, לפיה נסע בנתיב תחבורה ציבורית.

לעניין סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות - קובע כי כאשר עד מגיע לבית-המשפט וסותר בעדותו דברים שאמר בהודעה במשטרה, ובית-המשפט מבקש לסמוך על הודעתו במשטרה, נדרש דבר לחיזוק. אין כל קשר בין הדברים האלה לבין האמור במקרה שבפנינו.

לסיכום מבקשת המשיבה לדחות הערעור.

5.          בעברו של המערער 7 הרשעות קודמות, בין היתר מעורבות בתאונת דרכים.

6.          לגופו של עניין - דין הערעור להידחות, מהטעמים כדלקמן:

א)         לטענת המערער לפיה בית-המשפט קמא העדיף את גירסת התביעה על גירסת ההגנה, בלי שזו האחרונה נסתרה: